Blood on the Doorpost

 

Let's explore the meaning of the mitzva of Mezuza.

The first time this mitzva is mentioned is Devarim chapter 6

ד שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל:  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד.  ה וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ.  ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--עַל-לְבָבֶךָ.  ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.  ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ.  ט וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.

This paragraph is loaded with new mitzvot, according to the Sefer Hachinuch there are 7

1. תיז. מצות אחדות השם
2. תיח. מצות אהבת השם
3. תיט. מצות תלמוד תורה
4. תכ. מצות קריאת שמע שחרית וערבית
5. תכא. מצות תפלין של יד
6. תכב. מצות תפלין של ראש
7. תכג. לקבוע מזוזה בפתחים

How are these mitzvas related to one another and what do they have in common?

Besides that, another question arises when we read the Ramban's introduction to Devarim.

הספר הזה ענינו ידוע שהוא משנה תורה יבאר בו משה רבנו לדור הנכנס בארץ רוב מצות התורה הצריכות לישראל ולא יזכיר בו דבר בתורת כהנים ולא במעשה הקרבנות ולא בטהרת כהנים ובמעשיהם שכבר ביאר אותם להם. והכהנים זריזים הם לא יצטרכו לאזהרה אחר אזהרה אבל בישראל יחזיר המצות הנוהגות בהם פעם להוסיף בהם ביאור ופעם שלא יחזיר אותם רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות כמו שיבאו בספר הזה בעניני עבודת גלולים אזהרות מרובות זו אחר זו בתוכחות וקול פחדים אשר יפחיד אותם בכל ענשי העבירות. ועוד יוסיף בספר הזה כמה מצות שלא נזכרו כלל כגון היבום ודין המוציא שם רע והגרושין באשה ועדים זוממין וזולתו. וכבר נאמרו לו כולן בסיני או באוהל מועד בשנה הראשונה קודם המרגלים כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית כאשר נתפרש בו.

The Ramban says that many mitzvot are brought in Devarim for the first time, with no previous mention in the text of the Torah. Is that the case with Mezuza?

To explore this question, let's begin by looking more deeply at the mitzva of Tefillin. Tefillin scrolls contain the same two paragraphs from Devarim that a Mezuza does, but it also contains two paragraphs from sefer Shemot. Let's look at the first of these in Shemot chapter 13.

ח וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם.  ט וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ:  כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם.

Here we have a clear reference to tefillin! Why does the Sefer Hachinuch only count the mitzva in Devarim?

Looking at the Rashbam gives us the answer:

לאות על ידך - לפי עומק פשוטו: יהיה לך לזכרון תמיד, כאלו כתוב על ידך. כעין, שימני כחותם על לבך.

בין עיניך - כעין תכשיט ורביד זהב שרגילין ליתן על המצח לנוי.

The references to write the exodus on one's hand and between one's eyes is only a metaphor to keep the exodus in our minds and hearts always. It is only formalized into the Mitzva of Tefillin later in Devarim. Is it possible that the mizva of mezuza has a similar background?

We hear the term mezuza in the previous chapter of Shemot with regard to the Korban Pesach, and the one-time commandment to paint it's blood on the doorposts and lintel of our homes.

ז וְלָקְחוּ, מִן-הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף--עַל, הַבָּתִּים, אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ, בָּהֶם.

יג וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם

What is this bloody practice? Some sort of magic? Rav Yoel Bin Nun suggests a more rational answer

מתוך: מאבק הזהות של משה: איזה ילד לא נימול, ומדוע? הרב יואל בן נון

האות הזה ניתן דרך בנו בכורו של משה דווקא, כי אחיו אשר במצרים היו נימולים, וזהותם הייתה ברורה. האות הזה של מלאך ה' למשה ("ויבקש המיתו"), עם דם הברית של "חתן דמים", מקביל, כמובן, למשחית שלא ייגוף את בני ישראל בזכות הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות של הפתח במכת בכורות (י"ב, יג, כג), והוא הרעיון הידוע של "בדמיך חיי" (יחזקאל ט"ז, ו, לקראת הברית עם ה') – "דם פסח ודם מילה".

The blood on the doorpost represents the blood of the brit mila i.e. the covenant between God and the descendents of Abraham. By painting it on the door, the Israelites are creating a potent symbol that "this house is a house of the covenant". It is this dedication to God's covenant that saves them from the angel of death on the night of the final plague.

But then, what is the mitzva of Mezuza? Our most basic tenants of faith and dedication to the covenant are written on a scroll and affixed to the doorway to our home. The symbolism is clear: this home is not merely a mundane shelter for our bodies, rather it is a center for faith in God and dedication to his commandments. As with Tefillin, it would appear that we are given a Mitzva in Devarim that formalizes an important concept from the Exodus.