Wednesday, 24 March 2021

Achimedes and the Exilarch

My chavruta and I are excited to have finally reached the end of mesechet Shabbat from the Talmud Bavli. That said, the end of this tractate was rather anti-climactic.

Talmudic tractates are largely filled with dry, matter-of-fact discussions of Jewish legal matters. These are interspersed with more colorful aggadic sections containing stories, legends, and medical remedies. That said, the Talmudic redactor usually will save a particularly juicy aggada for the end of a Tractate. Classic examples of this are the oft-quoted poetical drashas about Talmidei Chachamim at the end of mesechet Brachot and the famous story of Rabbi Akiva's laughter while the other sages cry at the end of Makkot.

And so, I was primed to see what Talmudic tidbit the huge, 314-page mesechet Shabbat would end with. Perhaps there would be some inspiring story of Shabbas observance, or maybe a lesson on the true meaning of the day. How disappointing to find a dry discussion of which rabbinic prohibitions we are allowed to violate for the sake of performing a Mitzva and the principle of Mitasek.

And yet, upon re-reading this final story on Mitasek, I begin to wonder if my first impression was wrong. Chazal's writing can work at multiple levels, and this particular story contains a number of surprising details brought in the typical concise and understated manner of Talmudic texts.

עולא איקלע לבי ריש גלותא חזייה לרבה בר רב הונא דיתיב באוונא דמיא וקא משח ליה אמר ליה אימר דאמרי רבנן מדידה דמצוה דלאו מצוה מי אמור אמר ליה מתעסק בעלמא אנא:

One Shabbat, Ulla visits the house of the Exilarch, Raba bar Rav Huna, a sage of renown and one of the one of the most powerful men in the Babylonian diaspora. Ulla has no doubt come to consult on some Torah matter, yet he finds the Exilarch immersed happily in a barrel of water, engaged with the critical task of measuring the volume of liquid in the barrel. Somewhat taken aback, Ulla interrupts Raba's computation, asking him 

"Did not the Rabbis prohibit measuring on Shabbat?!"

Rabba turns to him and replies

"Generally speaking, you are correct, but I'm not actually trying to compute something of significance! I'm just playing around enjoying my bath!"

This absurdist image of Rabba bar Rav Huna taking a bath brings to mind an older story of a different sort of sage taking a bath: the famous story of Archimedes of Syracuse.

Archimedes, the famous mathematician, is floored when his Monarch tasks him with the problem of determining if the golden crown he commissioned is actually made from pure gold. The great sage ponders the problem for days without arriving at a solution. Finally, despairing of a solution, he goes to take a bath. Sitting in the tub, watching his mass displace the water, Archimedes suddenly arrives at the critical insight, shouting "Eureka!" and running naked through the streets of Syracuse to tell the King.

The Romans were fond of this story of Archimedes, and the sages of the Talmud were no doubt familiar with it. And so, we now understand why the story of Ulla and Raba bar Rav Huna was chosen to end the mesechta, and that it has something fundamental to say about the Sabbath rest. At first glance, it seems absurd to find the great sage playing in the bathtub like a child- is this how a Great Man conducts himself? Yet the story alludes to the classic parable of Archimedes to teach us that rest is actually essential to the creative process. Rabba bar Rav Huna's playful Shabbas diversions are actually what allow him to be such an effective scholar and leader the rest of the week.

הדרן עלך מסכת שבת!

Wednesday, 15 July 2020

Babel as Man-Made Garden

The second chapter of Bereshit provides us with seven verses on the architecture of the Garden of Eden:
ח וַיִּטַּ֞ע יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּן־בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר׃ ט וַיַּצְמַ֞ח יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַֽאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע׃ י וְנָהָר֙ יֹצֵ֣א מֵעֵ֔דֶן לְהַשְׁק֖וֹת אֶת־הַגָּ֑ן וּמִשָּׁם֙ יִפָּרֵ֔ד וְהָיָ֖ה לְאַרְבָּעָ֥ה רָאשִֽׁים׃ יא שֵׁ֥ם הָֽאֶחָ֖ד פִּישׁ֑וֹן ה֣וּא הַסֹּבֵ֗ב אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ הַֽחֲוִילָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הַזָּהָֽב׃ יב וּֽזְהַ֛ב הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא ט֑וֹב שָׁ֥ם הַבְּדֹ֖לַח וְאֶ֥בֶן הַשֹּֽׁהַם׃ יג וְשֵֽׁם־הַנָּהָ֥ר הַשֵּׁנִ֖י גִּיח֑וֹן ה֣וּא הַסּוֹבֵ֔ב אֵ֖ת כָּל־אֶ֥רֶץ כּֽוּשׁ׃ יד וְשֵׁ֨ם הַנָּהָ֤ר הַשְּׁלִישִׁי֙ חִדֶּ֔קֶל ה֥וּא הַֽהֹלֵ֖ךְ קִדְמַ֣ת אַשּׁ֑וּר וְהַנָּהָ֥ר הָֽרְבִיעִ֖י ה֥וּא פְרָֽת׃

 Salient features of the garden:
  1. A garden with all types of tree
  2. Two mystic trees at the center- one of Knowledge, the other of Life
  3. Gold and precious stones 
  4. A river extending from Eden which branches into four rivers:
    1. Pishon- not clear it's location. Opinions range from the Nile in Egypt to the Ganges in Ethiopia
    2. Gichon- not clear it's location. Opinions range from Ethiopia to Mesopotamia
    3. Chidekel- commonly identified with the Tigris in Mesopotamia
    4. Prat- commonly identified with the Euphrates in Mesopotamia

Now compare this with the architecture of the city of Babel in chapter 11:

ג וַיֹּֽאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר׃ ד וַיֹּֽאמְר֞וּ הָ֣בָה ׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ׃

Parallel features to Eden:
  1. A city with buildings and eventually all types of language
  2. A mystic Ziggurat-Temple at it's center(and historically two Ziggurats, one in Ur, the other in Babel)
  3. City is made of bricks that form "stone"
  4. The historic ziggurats of Ur and Babel are both in cities near the Euphrates river in Mesopotamia
So it seems like there are some strong parallels between these two passages in both text and subtext. What does this indicate?

I would argue that this parallel teaches us the nature of Mankind's sin in the Tower of Babel story. In the construction of this city & tower, Mankind was trying to build an artificial Garden of Eden. In this sense they were rebelling against God's decision to evict Man from the garden and exile them to our world with it's difficult day to day existence.

Thursday, 12 March 2020

A Leitwort Pair from Esther

So, recently I've been reading Yonatan Grossman's excellent book on biblical style "גלוי ומוצפן: על כמה מדרכי העיצוב של הסיפור המקראי". The first couple chapters deal with many various types of word choice and word play. For this post, I'd like to highlight a wordplay I noticed recently in Megilat Esther between the words כן and חן, which together form a Leitwort Pair for the book of Esther. This wordplay directly connects to one of the Megila's major themes, that of the conflict between Human Kingship and God's Kingship amidst Exilic existence.

The Law

The word כן appears 13 times in 11 verses in the Megilla, always associated with Persian Law and Royal Decrees. This includes the laws of Ahasuerus' feast, the contest rules for a new Queen, Vashti and Haman's judgements, and Esther's commands to the Jews to fast and to celebrate.

  1. אסתר א8: והשתיה כדת אין אנס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש
  2. אסתר א13: ויאמר המלך לחכמים ידעי העתים כי כן דבר המלך לפני כל ידעי דת ודין
  3. אסתר ב4: והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלך תחת ושתי וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן
  4. אסתר ב12: ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים
  5. אסתר ג2: וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה
  6. אסתר ד16: לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי
  7. אסתר ו10: ויאמר המלך להמן מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך אל תפל דבר מכל אשר דברת
  8. אסתר ז5: ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן
  9. אסתר ט14: ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני המן תלו
  10. אסתר ט19: על כן היהודים הפרוזים הישבים בערי הפרזות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו
  11. אסתר ט26: על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם

But is this a Leitwort? On the one hand, a Leitwort needs to be a word that catches the ear of the reader. So, the word כן cannot have this distinction because it is such a simple, common word in Tanach. But what if it relates to another word?

Esther's Charm

The Megilla's use of the word כן becomes a wordplay with the introduction of Esther and her influence on Ahasuerus' court. Esther time and again approaches the challenges of Persian Law and overcomes them. She does this with the attribute of charm(חן). This חן of Esther overcomes the כן of Persian law six times throughout Megillat Esther, hence the wordplay between two similarly sounding words.

    1. אסתר ב15: ובהגיע תר אסתר בת אביחיל דד מרדכי אשר לקח לו לבת לבוא אל המלך לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך שמר הנשים ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה
    2. אסתר ב17: ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי
    3. אסתר ה2: ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהאשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט
    4. אסתר ה8: אם מצאתי חן בעיני המלך ואם על המלך טוב לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם ומחר אעשה כדבר המלך
    5. אסתר ז3: ותען אסתר המלכה ותאמר אם מצאתי חן בעיניך המלך ואם על המלך טוב תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי
    6. אסתר ח5: ותאמר אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד את היהודים אשר בכל מדינות המלך

      The two repeated words with similar sounds כן-חן, form what Grossman calls an Leitwort Pair(צמד מילים מנחות). This is simply a Leitwort between the two related words like שמש-ירח or טוב-רע (see p.146). In our case the words are related phonetically, but they are also thematic opposites of sorts.

      The point of the כן-חן wordplay is to highlight the conflict between the two central authorities in Esther. On the one hand we have Man's Kingship, the lone apparent superpower in the story. The King's commands are law for all to obey. On the other hand, we have God's kingship. The Jews are in exile, God's temple in ruins, yet even under these circumstances, God's influence ultimately overcomes Man's. It does so through more subtle means, symbolized by the softer, Feminine power of Esther. Thus the כן-חן wordplay emphasizes and sharpens the Man vs. God theme of the Megilla.

      Esther accusing Haman, Ernest Norman, oil on canvas, 1888


      But this particular wordplay does not stop there. Twice the text mentions Esther begging on behalf of her people, and again the ח-נ root is employed:

      1. אסתר ד8: ואת פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה
      2. אסתר ח3: ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפל לפני רגליו ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים

      Compare this with Haman's begging for his life then the ב-ק-ש root is instead used:

      • אסתר ז7: והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גנת הביתן והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר המלכה כי ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך

      Esther's influence reaches it's climax when she abandons subtlety and explicitly asks the King for mercy for her people. This more direct expression of Esther's influence is also an expression of God's Kingship in the world, as hinted at by the employment of the common root.


      One final piece in this puzzle is encoded within the names of incidental characters. In the names of the King's chief advisor Memuchan and the Judean King Yechonya associated with Mordechai, mentioned at the start of the Megilla, we again see the syllable כן employed.

      1. אסתר א14: והקרב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן שבעת שרי פרס ומדי ראי פני המלך הישבים ראשנה במלכות
      2. אסתר א16: ויאמר מומכן לפני המלך והשרים לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש
      3. אסתר א21: וייטב הדבר בעיני המלך והשרים ויעש המלך כדבר ממוכן
      4. אסתר ב6: אשר הגלה מירושלים עם הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל

      Yechonya is spelled various ways in the Tanach:
      • יהויכין 
      • יויכין
      • יכוניה
      • יכניה

      Megilat Esther chooses the last spelling because it best fits with the כן-חן wordplay. The purpose of citing Yechonya and Memuchan at the beginning of Esther is to set up the two sides of the conflict. On one hand, the Persian Advisor Memuchan represents the Kingship of Man, on the other hand Mordechai, an exile of Yechonya, represents the Kingship of God which is in exile. The conflict between these two sides forms the basis for the action of the story.

      Similarly, at the climax of the Megilla, another Persian councilor appears, to seal the fate of Haman. Harvona has the letters ח and נ embedded in his name, again emphasizing the triumph of the character trait of חן.

      • אסתר ז9: ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עמד בבית המן גבה חמשים אמה ויאמר המלך תלהו עליו

      Esther, Daniel, Yosef

      Now let's connect this back to our previous look at the parallels between Esther and two other Biblical stories, those of Yosef and Daniel.

      It's worth noting that the root ח-נ also figures prominently in the story of Yosef, and in much the same context:

      • בראשית לט4: וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אתו ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו
      • בראשית לט21: ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר
      • בראשית מב21: ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת 
      • בראשית נ4: ויעברו ימי בכיתו וידבר יוסף אל בית פרעה לאמר אם נא מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה לאמר

      Sefer Daniel seems to favor a different word choice. Consider, for instance this line, which could have used the term למצא חן:
      • דניאל א9: ויתן האלהים את דניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים
      That said, there is a thematic parallel in that both Daniel and Esther include the challenges of surmounting a strict legal system whose laws cannot be revoked or overridden. But what is interesting is how these two heroes differ in how they overcome their challenges: in Daniel, the laws are overcome through dream visions and miracles, while in Esther they are overcome through charm and political means. In this way Megillat Esther revises Daniel's message of how the Jewish People can survive in Exile. While Daniel charts a path of uncompromising piety and reliance on divine intervention, Esther shows how a more flexible approach can actually be an expression of God's kingship, rather than an affront to it.


      On a final note, I used Erel Segal-Halevi's Tanach Search Engine in preparing this topic, so a big thanks to him for providing this resource to the public.